בן גולדה ויעקב, נולד ביום י"ד בתשרי תרע"ד 15.10.1913)) בעיר פוהוסט שבפולין. בצעירותו למד בישיבה ורק בבגרותו הגיע לווילנה, בה נתקבל לבית-המדרש למורים מיסודה של "תרבות" ולמד תורה מתוך עוני ומסירות. מטרת-חייו היתה ללמוד ולהרביץ תורה ומכאן יחסו הלבבי לנוער, הערצתו לספר העברי והכרתו העמוקה בייעודו של הספר העברי בתפוצות. בהיותו בן 23 הוזמן לעיר רובנה שבפולין לכהן כמורה בבית-הספר "תרבות". עד מהרה התבלט שם כפדגוג והמוסד התברך בו: תלמידיו אהבוהו וחבריו המורים רחשו לו כבוד. בראשית מלחמת-העולם השנייה נמסר לדפוס ספר-לימוד שלו במדעי הטבע - ספר שהיה מיועד לבתי- הספר העבריים בפולין; אולם בגלל הפצצת ורשה לא זכה הספר למלא את תעודתו. מנחם היה בין היהודים המעטים שעשו את דרכם מפולין דרך ברית-המועצות עד יפאן ומשם דרך הודו לארץ-ישראל, משאת נפשו.

לאחר שהגיע לארץ, בשנת 1941, היה מורה בבית-הספר הריאלי בחיפה ושם היה פעיל בקרב שבטי-הצופים. התעניינותו בנוער הסבה אליו את תשומת-לבם של אנשי המחלקה לענייני-הנוער של ההסתדרות הציונית, וכעבור שנתיים, בשנת 1943, עבר ירושלימה לעבוד במחלקה זו. כוחות-נפש עצומים השקיע בעבודה זאת ועסק בה מתוך אהבה רבה. מנחם היה אחראי לפרסומי המחלקה, לארגון הסמינריונים למדריכים של תנועות-הנוער הארצישראליות ולשאר הפעולות בקרב הנוער. כן הוטל עליו ארגון מחסן-הספרים המרכזי של המחלקה, אשר ממנו נשלחו רבבות ספרים לכל התפוצות, ובייחוד למרכזי אחינו הנידחים בגולה אשר להם חרד חרדה עמוקה. מסירותו למפעל הספר לגולה לא ידעה גבול: רבבות ספרים עברים עברו תחת ידו - ספרי קודש וחול, ספרי קריאה ועיון, ספרים למתחילים ולמבוגרים. ביוזמתו התחילו גם ילדי בתי-הספר, באמצעות עיתוני-הילדים שהוא הקים, להביא את תרומתם, ולא היה קץ לאושרו כשמספר הספרים הגיע לעשרים וחמישה אלף. מנחם היה אחד מיוזמי הקורסים למדריכים שהתנהלו על-ידי המחלקה ובית-הנוער מיסודו של פ' רוטנברג ז"ל בשביל גולי קפריסין - וגם כאן התמסר ללא ליאות ובלב שלם. תפקידו המסועף במחלקה דרש ממנו את כל-כולו והוא לא חס על כוחו ומרצו (בנסיעות לכל חלקי הארץ, במשא ומתן עם סופרים, מרצים, מורים, מדפיסים ומוציאים לאור, בפגישות עם מדריכי נוער) - ואת הכל קיבל בשמחה מפני שמטרה אחת היתה לנגד עיניו: לשרת את הנוער. רבות פעל בדבקותו הנפשית ברעיון, במסירות לטיפוחו ובהתמדה בביצועו - והכל מתוך צניעות וענוותנות. בעבודתו למען הנוער ראה את עצמו שליח-מצווה שאינו רשאי להימנע משליחותו גם בימים טרופים ובדרכים משובשות.

ביום י"ג בטבת תש"ח 26.12.1947)), בשובו בשיירה מתל-אביב ירושלימה ממילוי-תפקידו, פגעו בו כדורי-האויב וכעבור שעות מספר יצאה נשמתו. הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות שעל הר-הזיתים.

שמו נחקק באנדרטה שהוקמה בבית העלמין הצבאי בהר-הרצל לזכר חללי הרובע היהודי ולזכר לוחמים שנפלו במערכה על ירושלים והובאו לקבורה בהר-הזיתים.